- ארכיון -
בוץ
משתתפים:
יגאל זקס
אלכס קרול
ליז רביאן
שוש רייזמן
מאת: מריה איירין פורנס
תרגום: יגאל זקס
בימוי: יגאל זקס
עיצוב תפאורה ותלבושות: דפנה פרץ
עיצוב תאורה: יעקב סליב
מוזיקה: שוש רייזמן
"המחזה "בוץ", בבימויו והשתתפותו של יגאל זקס, ממחיש את כל מה שטוב ב"תמונע".
הצופה מוצא עצמו מעורב רגשית בגורל הדמויות... כאן עושים שלושת השחקנים את הבלתי אפשרי, ליז רביאן שוברת את הלב בחוסר האונים העצוב והיפה שלה, שוש רייזמן מלווה את ההצגה במוזיקה שכתבה, בנגינה ובשירה, בדרך שגם מעניקה אפיון לדמויות וגם מוסיפה להצגה נופך אירוני"
את המחזה הטעון הזה, שיש בו רגעים קטנים של אור והומור, תרגם וביים יִגָאֶל זקס, שיצר הצגה מרתקת, מכאיבה, המועלית באולם הסייקל האינטימי של תמונע. את התפאורה המקורית עיצבה דפנה פרץ, תוך ניצול טוב של המקום, כשברקע שורת חבלי כביסה שעליהם תלויים סדינים ובגדים ואדמת בוץ הסוגרת על מתחם המגורים. התאורה של יעקב סליב העשירה את שכבות הרקע ואת זירת ההתרחשות המרכזית. זקס החליט להוסיף להצגה דמות רביעית שאינה מופיעה במחזה המקורי – שוש רייזמן, שכתבה את המוזיקה ה"בלוזית" שעימה היא מלווה את ההצגה בפסנתר ובשירה. לכאורה היא משקיפה על המתרחש מהצד, מדגישה הלכי רוח או כמעירה באירוניה דקה. בשלב מסוים היא גם מנהלת דיאלוג גלוי, מאולתר, עם לויד, המנגן במפוחית זעירה. עיקר הישגי הבימוי מתמקדים בהבנה העמוקה של זקס לעולמם וזהותם של שלושת האנשים ולאי-האפשרות שלהם ליצור קשר חי עם הזולת, התובע את "הכל" לעצמו. הישגים אלה באים לידי ביטוי בעיצוב ובאיכות של המשחק, שמעניק עומק לסיפורן האישי והמחובר של הדמויות.
צבי גורן , הבמה
מיי ולויד, שני צעירים בורים ועניים. משפחה.
לויד אנאלפבית עילג ואינפנטילי, מיי מפרנסת את שניהם . בוץ.
מיי לומדת לקרוא, היא חולמת על חיים אחרים.
תקווה.
מיי מביאה הביתה את הנרי, הוא רהוט, בוגר, ומשכיל. אהבה.
מיי מציעה להנרי לחיות איתה ועם לויד.
משפחה.
הנרי נפגע בתאונה, הוא הופך לנכה.
בוץ.
מיי לא מוותרת על התקווה. הנרי ולויד לא מוותרים על האהבה.
ים...
שש מועמדויות לפרס התיאטרון העצמאי "קיפוד הזהב" כולל הצגת השנה, מתוכן זכו בפרס ליז רביאן כשחקנית השנה, ושוש רייזמן על המוזיקה.