תלויים
- ארכיון -
משתתפים:
פיני גואטה
אבי סרוסי
מאת: מאיה ערד יסעור
בימוי: יגאל זקס
תפאורה ותלבושות: דפנה פרץ
עיצוב תאורה: אמיר קסטרו
ע. במאי: לירון נוח
הדרכת סנפלינג: קרקס Y
בב
זוכה הפרס הראשון בתחרות הבינלאומית למחזאות של המכון הבינלאומי לתיאטרון של אונסק"ו.
שני מנקי חלונות, פליטים של מלחמת אזרחים, תלויים על חבלי סנפלינג מחוץ לקומה ה-45 של גורד שחקים בארץ חדשה. המלחמה ממנה נמלטו, נשארה מאחור והעתיד לוט בערפל. יש להם עבודה לעשות והם הסכימו לא לדבר על העבר, תלויים בין שמיים וארץ, הם מנקים את חלונות המשרדים, מתבוננים מבחוץ בעולם הבלתי מושג שמעבר לחלון.
"המחזה, שכתבה מאיה ערד יסעור, מתחיל כמעין קומדיה אבסורדית, עם הדים ל"מחכים לגודו" של בקט, אך מתפתח בהדרגה לדין וחשבון נוקב בין שתי הדמויות על העבר המשותף שלהם. הדרמה שביים יגאל זקס בתבונה וברגישות מתנהלת כשצמד השחקנים, פיני גואטה ואבי סרוסי, תלויים על חוטי סנפלינג באוויר...ביצוע מרשים שלהם".
****
שי בר יעקב/ ידיעות אחרונות
צילום: אילן בשור
"ההצגה הראשונה שראיתי (בפסטיבל עכו) הייתה גם המשובחת בהן, היא בנויה מהחומר ממנו קורצו הצגות זוכות. יש בה סיפור טוב, דרמה ללא הפסקה, החלטות בימוי מעניינות...הצגה מרתקת."
אביבה רוזן/ מרתה יודעת
"חוויה משכנעת, מטלטלת ועוצמתית"
מירב לברון/ אמא נגה
"בלי תפאורה כמעט, בלי יכולת לעמוד לשבת או לקום, בלי שחקנים נוספים- שני אנשים מתנדנדים- הצליחו לשבות את ליבי בצורה שהרבה הצגות גדולות ועתירות תקציב לא הצליחו... שני אנשים מתנדנדים ועלילה שחותכת לך את הנשמה"
מעיין טל/ MINIMALIZM.CO.IL
גלריה
 |  |  |  |
|---|---|---|---|
 |  |
מתוך התוכניה
על המחזה: בשנת 2007 הצטרפתי למשך חודש לUNHCR- (נציבות האו"ם לפליטים) באריתריאה. טיילתי בכפרים וראיתי את שרידי המלחמה, את המשאיות יוצאות מאסמרה הבירה כשהן עמוסות בחיילים המובלים לגבולות. חוויתי על בשרי את החיים בדיקטטורה כשעמדתי בתור לשקית חלב וכשאספקת המים והחשמל בבית שגרתי בו הופסקה לפעמים לשעות וימים שלמים . פחדתי לצלם או להגיד לאדם הלא נכון משהו ביקורתי על המדינה מהחשש "שיעלימו אותי", כך הוזהרתי. בסוף החודש הזה, בהקלה מהולה בתוגת פרידה, נסעתי מאריתריאה להולנד, שם עשיתי תחקיר ממושך במשרד ההגירה ההולנדי, ביקרתי במרכז הפליטים, למדתי את תהליכי הטיפול בבקשות המקלט ואת הקריטריונים להכרעה: מי יוכר כפליט ומי יוחזר לארץ המוצא? "תלויים", שנכתב חמש שנים לפני 'משבר הפליטים' באירופה, מזמין את הצופים להסתכל על האנשים המנסים להסיר את הכתמים מהחלון המפריד בינם ובין עתידם; החלון שבו משתקף עברם.
מאיה ערד יסעור
צילום: אילן בשור
צילום: אייל אגיבייב
על ההצגה: זאת הצגה ישראלית של מחזה אוניברסלי על פליטים, שנכתב על ידי מחזאית ישראלית בחו"ל. ישראל היא מדינה שהאתוס המכונן שלה הוא 4000 שנות פליטות. גיבורי ההצגה שלנו הם פליטים, קצת כמו אלה שאנחנו היינו, קצת כמו אלה שמהם אנחנו פוחדים, קצת כמו אלה שאנחנו פוחדים להיות. הם מנקים מבחוץ חלונות של בנין גבוה. תלויים בין שמיים וארץ, בין תקווה לייאוש, אחד בשני, אחד ליד השני, תלויים על חבלים, כמו נידונים לזרות, מקרצפים חלון הזדמנויות, תלויים בתקווה, שמפעילה אותם כמו מריונטות מעל תהום שממנה נמלטו. מבעד לדימוי הזה, גם הם יכולים לראות אותנו, צופים בהם, מאמינים שהם לא אנחנו, ושאנחנו כבר לא הם.
יגאל זקס
לעמוד ההצגה באתר מחזאי ישראל
