המחזה "לא סוף העולם" נכתב כפנטזיה רומנטית, שמתרחשת בעולם שבו האמת מפסיקה להיות בת ערובה של העובדות, ותיאוריית העולם השטוח לגיטימית לא פחות מהאמונה העתיקה שהארץ היא כדור.
מתוך "לא סוף העולם". צילום: שמחה ברבירו
בימים הראשונים של המלחמה, מעבר להלם שכולנו היינו שותפים לו, אחד הדברים שזעזעו אותי, היה כמות תאוריות הקונספירציה, הדיבה והשקרים הנתעבים שהופצו אצלנו לכל עבר, שהתערבבו עם מציאות שקשה היה להאמין ולעכל שהיא אמיתית יותר מהתאוריות המופרכות שצמחו בעקבותיה. האירוע הבטחוני הקשה היה מהבחינה הזאת שיא של אירוע מתגלגל ומתמשך של אובדן אמון ציבורי במערכות מקצועיות, שהפך לכר פורה לצמיחת "אמיתות אלטרנטיביות" שאינן נזקקות לראיות כדי לשכנע. כשהגל של תאוריות הקונספירציה אצלנו נרגע קצת, הצונאמי העולמי של תאוריות הקונספירציה, השקרים והתעמולה האנטישמית, רק הלך והתעצם. באנסמבל "קבוצת עבודה" שאותו אני מנהל, לא חששנו עד היום לעסוק בחומרים החברתיים הקשים, שאולי להדחקה שלהם היה חלק ביצירת מסלול ההתנגשות עם המציאות הנוכחית, אבל אחרי האסון המטורף הזה הציניות שבה טיפלנו בהם נראתה לי פתאום שייכת לעולם אחר, עולם של פרה טראומה, עמוס בטריגרים שלי עצמי קשה היום להתמודד מולם, ושאני לא יכול כרגע אפילו לדמיין מוצגים בפני הקהל, שכמעט כולו נמצא כנראה ברמה כזאת או אחרת של פוסט טראומה.
צילום: שמחה ברבירו
אני עדיין רוצה לעסוק באותם נושאים, עדיין עם אירוניה עצמית, אבל אולי עם קצת ריחוק אסתטי ועם הרבה יותר חמלה. אולי אפילו להציע דרך להתמודד עם הטירוף הזה. אולי אפילו להאמין באהבה. כמו שמרק טויין אמר: "התפקיד של האמנות הוא לערער את השבעים, ולנחם את המעורערים" ועכשיו כולנו די מעורערים. או שבעצם זה היה גנדי שאמר את זה. אולי איינשטיין, לא יודע. אומרים שגם לצ'רצ'יל היה משהו להגיד בנושא של אמנות ומלחמה, אבל כנראה שכמו רוב הציטוטים שאנחנו מכירים, גם זה היה בעצם פייק ניוז, כי זה נאמר על ידי מישהו הרבה פחות חשוב ומפורסם מהם. (סליחה על ההומור הפנימי, שכנראה רק מי שיראה את ההצגה יכול להבין).
אז אני שמח שיצא שאני מעלה עכשיו דווקא פנטזיה רומנטית, סיפור על אשה צעירה עם פחד גבהים, ש"סריטות" מהעבר שלה, תוקעות אותה במערכת יחסים רעילה, ומורה נואש למדעים שתקוע בלופ של בדידות ופחדים, יוצא איתה יחד למסע אל סוף העולם, כדי להוכיח שהעולם שטוח. הצגה שהדימוי המרכזי בה נלקח מהמשמעות המילולית של הביטוי הלועזי Leap of faith (יעני "קפיצת אמונה"), כי בעולם שבו אתה יכול לבחור את האמת שלך, אתה יכול להצליח רק אם תאמין בה מספיק.
צילום: שמחה ברבירו
הצגות ראשונות ב24-25/1 בתיאטרון תמונע