קבוצת עבודה
קבוצת תיאטרון
בית למחזאות ישראלית חדשה

למה כל כך הרבה ייצוגים להט״ביים בתיאטרון עדיין בנויים סביב יציאה מהארון, קבלה והומופוביה? המחזאי אמיר זלוטר (״גבע לא יכול להתאהב״) רצה לכתוב מחזה שבו להיות הומו זה נון-אישיו. מחזה שבו להומואים יש לב שבור, טראומות, מלחמות ורילוקיישן - בקיצור, צרות אחרות.

גיליון מס' 18 של עלון המחזאות הישראלית - הקיר החמישי, בעריכת נמרוד דנישמן: על מה אנחנו בעצם מדברות כשאנחנו אומרות ״מחזאות להט״בית״: למה יש עדיין כל כך מעט יצירה לסבית מקורית? מה קורה כשלהיות הומו כבר לא חייב להיות הקונפליקט המרכזי במחזה? ולמה בכלל צריך תיאטרון להט״בי כשגם התיאטראות הגדולים כבר מספרים את הסיפורים שלנו?

בשנים האחרונות הייצוג הלהט״בי בתרבות הולך וגדל, אבל הקול הנשי עדיין נשאר מאחור. למה עדיין יש כל כך מעט יצירה לסבית על הבמה? יובל קורן (״פותחות״, ״תראי איזה יופי״, ״חמש לסביות אוכלות קיש״), במאית ומנהלת שותפה של תיאטרון המשולש, על המחסור בתוכן נשי להט״בי, על היחסים המורכבים של נשים עם תרבות ומרחבים לסביים, ועל מה שצריך לקרות כדי שזה ישתנה.

מחזמר על דראג ממלא את התיאטרון הלאומי, סיפורים להט״ביים נכנסו לרפרטואר, והקהל מצביע ברגליים. אז למה אנחנו עדיין צריכים תיאטרון משלנו? נמרוד דנישמן, מחזאי ומנהל שותף של תיאטרון המשולש, על ההבדל בין לקבל מקום על הבמה לבין להחזיק במה משלך.

גיליון מס' 17 של עלון המחזאות הישראלית - הקיר החמישי. מחזאים ומחזאיות, מנוסים ומצליחים, שיש הרבה מה ללמוד מהם, והם עונים על שאלות, נותנים טיפים, אזהרות, והמלצות לכותבים מתחילים ומנוסים, ומספרים על לימוד כתיבה מחזאית מניסיונם כמחזאים, דרמטורגים, תלמידים ומורים.

המחזאי רועי מליח רשף במאמר על מוטיבציה לכתיבה, ועל ההבדל בין לכתוב בשביל עצמך ולכתוב עבור אחרים

על המחזאות היהודית בישראל ובעולם - מחזאים יהודים ושאלות של זהות ותרבות

המחזאות היהודית היא לא קטגוריה מובחנת או ז'אנר ניפרד, אלא שדה מגוון של יצירה תיאטרונית , שנוצר מהמפגש הייחודי בין עולם התיאטרון האוניברסלי, ומסורת היצירה, השיח והפרשנות האינטלקטואלית היהודית, עם ניסיון החיים כחלק מקבוצת מיעוט. במאמר הזה (שאין לו שום יומרה אקדמית, מתנצל מראש), נעקוב אחרי יסודות הדרמה העברית, דרך תיאטרון היידיש, המחזאים היהודים שהיו שותפים להקמת התיאטרון הערבי המודרני, האוונגרד האירופאי, ועד לברודוויי והווסט אנד, וננסה לבדוק מה היתה ההשפעה של המחזאות היהודית

איך כותבים מחזאות שמיועדת לחברה החרדית? יפתח רווה על עבודתו המשותפת עם הרב והעובד הסוציאלי משה קרביץ, ביצירת תיאטרון שמיועד לחברה החרדית ליטאית

יהושע סובול, חנה אזולאי הספרי, הדר גלרון, נעם גיל, הדס קלדרון, אורי אגוז ועמית זרקא ברב שיח על שפה, זיכרון, געגוע, טראומה, קונפליקטים יהודיים, תרבות, השראה ויצירה יהודית.

חדשות ועדכונים מאתר מחזאי ישראל, וסקר בנושא מחזאות יהודית

עשרה תתי ז'אנרים של מתח ואימה בתיאטרון הישראלי

המחזאיות דניאל כהן לוי, רוני ברודצקי, קרן כהן ישראלי, מאיה בואנוס ואורי אגוז, והמחזאים מוטי לרנר, רועי יוסף ואיליה דומנוב, ברב שיח שמתמודד עם דילמות, אתגרים, וגישות שונות מאוד ליצירה של תיאטרון דוקומנטרי.

המחזאים רועי חן, מאיה ערד יסעור, נעם גיל, דניאל כהן לוי, שרון שטרק, מעין אבן, ועדו סתר, ברב שיח על כתיבה מחזאית שמתמודדת עם הפנטזיות, האבסורד וחוסר ההיגיון של מה שאנחנו נוהגים לכנות "מציאות".

על יחסי הגומלין בין המציאות החברתית פוליטית לייצוג שלה בתיאטרון

ראיון עם הבמאית תמר קינן על נשים וקומדיה

מוטי לרנר על ההתמודדות של מחזאים ישראלים עם חרם ואנטישמיות בעולם

ברב שיח בין מחזאים על על החוויות שלהם כיוצרים ישראלים בחו"ל, וטיפים למחזאים ישראלים פחות מנוסים, שחולמים שהמחזות שלהם יעלו גם מחוץ לישראל.

את הדראפט הראשון של המחזה "לא סוף העולם" כתבתי לפני ארבע שנים, וכששאלו אותי על איזה פיתרון בימתי אני חושב לכל כך הרבה לוקיישנים, עניתי שאני עדיין לא יודע. בדיעבד גם לא יכולתי אז לדעת, כי הטכנולוגיה שנעזרנו בה ליצירת ההצגה עדיין לא הייתה קיימת. צילום: שמחה ברבירו המחזה הזה הוא פנטזיה אפוקליפטית, מין "מראה שחורה", ולכן כשהתחלתי לעבוד על ההפקה עם עפר הררי שעשה את הוידאו, כבר ידעתי שאני רוצה שניעזר בAI, ולא רק כי זאת הדרך היחידה שבה יכולנו להוציא לפועל את הפנטזיות שלנו עם התקציב

מאז השביעי באוקטובר אני לא מצליח לכתוב. סיימתי מחזה לפני השבת הארורה ומאז שיפצרתי כמה דברים חדשים שעליהם אני עובד, אבל הכתיבה עצמה לא באה לי בטוב. בימים רגילים של שגרה מדומה, אני מוצא עצמי מתמודד עם שתי תפיסות מנוגדות – הצורך שלי להתעמת באמצעות הכתיבה עם המציאות שמקיפה אותנו, והצורך שלי להשתמש בכתיבה כאמצעי בריחה מאותה מציאות וממה שקורה מסביב. לאחר השביעי באוקטובר, שתי התפיסות האלה – העימות והבריחה – מתחדדות עוד יותר בחוסר ההתאמה שלהן. מצד אחד, אני לא יכול לכתוב על מה שקרה וע