תיאטרון
קבוצת עבודה
בית למחזאות ישראלית חדשה

כוחה של הבמה ביכולת הגיוס שלה. קו הוא קיר. סיבוב הוא זמן. סכין היא סוף. מרגע שהגעתי, גם הדמיון שלי מוזמן לקחת חלק ותוך רגע אני מעורבת

ראיון עם הבמאית תמר קינן על נשים וקומדיה

הדר גלרון על השפעת המלחמה על עבודתה כמחזאית בארץ ובעולם

בשנה האחרונה ללימודינו, ממש לפני פרוץ תנועת "METOO", הבנת עצמנו והמציאות סביבנו כנשים התחילה לתפוס את מרכז הבמה ביצירה שלנו. ביחד ולחוד, התחלנו לעסוק בנושא יותר ויותר. עוד ועוד שערוריות הטרדה מינית, איסור על שירת נשים והתבטאויות מחפירות של רבנים ואנשי ציבור על שירות נשים בצה"ל הציפו את כותרות העיתון, וכשראינו קול קורא של "פסטיבל אישה" בחולון שכותרתו "נשים לא שותקות יותר" החלטנו שהבשיל הרגע ואנחנו יוצאות לכתוב הצגה. אנחנו "חצאית כאן קודקוד" - עדי דרורי, חן לוגסי וקרן שפט. נפגש

יעל טל על כתיבה נשית

"כשכתבתי בגוגל 'מחזאות נשית' לא מצאתי אף קישור מתאים, אז כנראה שלפחות בעברית אין דבר כזה מחזאות נשית..." נועה לזר קינן (בראיון איתה בגיליון זה) . חשבתי שהמשימה תהיה קלה. למצוא זוויות מחקריות ליצירתן של מחזאיות ישראליות. מה הבעיה? האקדמיה משופעת בחוקרות, והיוצרות העניקו שפע של חומרים. אז חיפשתי בגוגל, והעמקתי בבירורים, ובדקתי בקרב אנשי (ונשות) אוניברסיטאות, אך לכל ה'חשודות המיידיות' היה מצבור של מחקרים, לא בדיוק על מחזאיות. רק קרוב. למשל, זרקת אבן לבאר החיפושים – ייצוגים מגדר

לפני שאני מתחילה, דיסקליימר- כל מה שאני עומדת להביע פה בכתב, שחור על גבי מסך, הן דעות, מחשבות והשערות שלי בלבד . אני לא סוציולוגית ולא פסיכולוגית, לא ביליתי אפילו דקה באקדמיה ולא ערכתי שום מחקר מסודר . מצד שני, אני חיה ונושמת תיאטרון כבר יותר מעשרים שנה, על הבמה ומאחוריה, בתיאטרון הרפרטוארי ובפרינג', כשחקנית, במאית, מנהלת אומנותית, דרמטורגית, כותבת, וקהל (תפקיד שאני ממש טובה בו). אז למה יש כל כך מעט מחזאיות? לפני שהתחלתי לחשוב על התשובה או התשובות לשאלה הזאת, הלכתי לבדוק אם י

רב שיח בין 7 מחזאיות