פריקואל וסיקואל עושים ראיון
- יובל שטיינברג ובן סגרסקי
- לפני 7 ימים
- זמן קריאה 2 דקות
יובל שטיינברג ובן סגרסקי הם היוצרים של ההצגה החדשה "פריקואל וסיקואל יורשים כת" שעלתה באנסמבל "קבוצת עבודה". קומדיה מופרעת שעוסקת בחברי כת פגאנית שסוגדת למאווררים, ובצוות הצילום שמנסה לתעד אותם כנגד רצונם. ביקשנו מבן ויובל להיפגש ולשוחח על קומדיה שחורגת מגבולות הריאליזם. הם התרגשו נורא, כי הם שמעו אחד על השני המון ותמיד חלמו להיפגש.
בן: הגליון מוקדש לאבסורד, פנטזיה ונונסנס. איפה אתה חושב שההצגה שלנו יושבת ביחס להגדרות האלה?
יובל: אני חושב שיש בה אלמנטים מכל אחד מהם, כמו החלקים שמתארים את שגרת היום יום של חברי הכת - שהם בהחלט לכיוון הנונסנס, אבל ההצגה לא בדיוק מתמסרת לאף אחת מההגדרות האלה באופן מוחלט.
בן: אני חושב שהתפיסה לגבי מונחים כמו "אבסורד" או "נונסנס" בחברה הישראלית שונה מההגדרה המילונית שלהם. כשמגדירים בתקשורת קומדיה כנונסנס, מתכוונים בדרך כלל: "לא עוסקת במה ראש הממשלה אמר השבוע, או בעדות, או בחמותך"
יובל: לא להתעסק בחמותך זה אכן אבסורד.
בן: מהבחינה הזו, ההצגה שלנו לגמרי חורגת מהאקטואליה והריאליזם המיידי.
יובל: לגבי עניין הפנטזיה, אני מרגיש שההצגה שלנו מכניסה את הצופים לתוך עולם אחר, בזמן שיש גל של הצגות עצמאיות שהולכות לכיוון ״דוקומנטרי״, יש איזה עמדה עכשיו שבגלל שהמציאות כל כך קיצונית, היא עולה על כל דמיון.
בן: הם בבירור לא ראו את 'שודדי הקאריביים 5 - נקמתו של סלזאר'.
יובל: בעיני זאת תנועת אנטי-דמיון, וההצגה שלנו היא ב״טים דמיון״. בהצגה שלנו העולם הבדיוני בולע את העולם הדוקומנטרי לתוכו. זה סוג של סוס טרויאני. ההצגה מתחילה באסתטיקה דוקומנטרית, ומהר מאוד הפנטזיה משתלטת על האירוע התיאטרוני.
צחי: בעיני, תיאטרון טוב זה תיאטרון מת.
יובל: שתוק צחי, עוף לנו מהפנים ואל תחזור בלי האגרול.
בן: מה שמעניין בעיניי, זה שהתיאטרון העברי דווקא יושב על יסודות מאוד מרשימים של פנטזיה ודמיון. הוא מושתת על "הדיבוק" וטרילוגיית "הגולם", ואז לוין ואלוני ושבתאי ומונדי - הפנטזיה הייתה ממש במרכז. ובאיזשהו שלב, אני לא בטוח מתי, הגבולות הצטמצמו מאוד.
יובל: בגלל שהפוליטיקה התמסרה לפופוליזם, אקטואליה הפכה לסימן היכר של קומדיה. זה הפך בהדרגה למה שהקהל מצפה לקבל. אנשים התמכרו למציאות.
בן: גם יש פה אינטרס של מנגנון השיווק. כדי לשכנע מישהו לכתוב על ההצגה שלך, היא צריכה להיות תירוץ לעיסוק בנושא חשוב יותר, או שזה וידוי אמיץ לגבי הביוגרפיה שלך, או שזה בסיס לשיחה על סוגיות השעה. גם מעשייה פנטסטית יכולה לעסוק בדרכה במציאות שלנו, אבל זה קשר פחות צעקני, ולכן הוא פחות משתלם.
לצערי זה מה שאנחנו אוהבים לעשות.
צחי: הנה האגרולים שלכם. אתם מתכוונים לפנות את החלל בקרוב? החבר׳ה שלי תכף מגיעים. למזלנו הם אכלו בבית.
בן: למזלנו?
צחי: למזלנו.
יובל: אז רק נוסיף שאנחנו מופיעי-
צחי: ששששששששששששש. יש לנו מזל גדול.
ההצגה פריקואל וסיקואל יורשים כת עולה בתיאטרון תמונע:
12.11 ב21:00
1.12 ב19:00
8.12 ב19:00
תגובות