קבוצת עבודה
קבוצת תיאטרון
בית למחזאות ישראלית חדשה

הבמאי הצ'כי Michal Dočekal ביים שלוש הפקות של המחזה "מקווה" מאת הדר גלרון באירופה, על במות מרכזיות. בעבר היה ראש איגוד הבמאים האירופי

ט"ו באב הוא למעשה לא יום האהבה, אלא יום האונס, ולא נראה שיש סיבה לחגוג אותו עם לבבות משוקולד.

רב שיח על אהבה רומנטית- קלישאה ספרותית או יצירה אינטימית? מי מפחד מקומדיות רומנטיות ולמה? ואיך רומנטיקנים וציניקנים כותבים מחזה על אהבה?

הלל מיטלפונקט, יהושע סובול, יוספה אבן שושן, הדר גלרון, מאיה ערד יסעור וירון אדלשטיין מספרים על הניסיון שלהם בכתיבת מחזות היסטוריים. במידה מסויימת אפשר להגיד שכל מחזה עכשווי, יהפוך בעתיד למחזה היסטורי. כשאתה כותב מחזה, אתה מודע לאופן בו יקראו אותו בעתיד? הלל מיטלפונקט: אני כותב מתוך מה שחשוב בעיני לומר בזמן הווה. המוטו שלי בכתיבה הוא זה שאריסטו ניסח כבר לפני 2500 שנה: תפקיד המשורר הוא לא לספר את העובדות (הדברים שקרו) אלא את סוג הדברים שעשויים לקרות ( כלומר – המאורעות האפשרי

אחרי שקראתי את התשובות של המחזאים לשאלות, ואת המאמר של מוטי לרנר, שמתי לב שלמרות הגישות השונות למה שאפשר לכנות "מחזאות היסטורית", כולם פחות או יותר הסכימו, שבנוגע לדיוק היסטורי, חובתו הראשונה של המחזאי היא לסיפור ולדרמה, מה שגרם לי לקחת על עצמי את תפקיד "הפרקליט של השטן", ולנסות לבחון מזווית אחרת, מה מידת האחריות של מי שמספר סיפור היסטורי, להיות נאמן לעובדות בעידן ה"פוסט אמת": בראשית הסרט "פארגו" , ובהמשך בתחילת פרקי הסדרה, בחרו האחים כהן לשים כתובית שאומרת: "זהו סיפור אמיתי

מחזאים רבים כתבו מחזות שעלילותיהם מבוססות על פרשיות היסטוריות. אייסכילוס כתב את המחזה הפרסים שעסק בתבוסת הצבא הפרסי בקרב סלאמיס נגד צבאות יוון בשנת 480 לפנה"ס. שייקספיר כתב 11 מחזות היסטוריים, החל ביוליוס קיסר וכלה בהנרי השמיני, ארתור מילר כתב את ציד המכשפות אודות משפטי המכשפות בעיירה סיילם שבמסצ'וסטס בסוף המאה ה-17, רולף הוכהוט כתב את ממלא המקום אודות יחסו של הוותיקן להשמדת היהודים במלחמת העולם השנייה, ודיוויד הייר כתב את משהו קורה על המאורעות שהובילו לפלישת ארה"ב לעיראק בשנ

תוכנית "נקודת פתיחה 8" היא תוכנית המשך למחזורים הקודמים של פרויקט " נקודת פתיחה " מיסודה של עמותת "קבוצת עבודה", שהתקיימו בתמיכת מפעל הפיס ומשרד התרבות, מטרת התוכנית היא הנעת תהליך כתיבה של מחזות מקוריים חדשים, ו14 מהמחזות שלקחו בה חלק עד היום, עלו כבר על במה בהפקה מלאה. הקול הקורא לתוכנית יצא השנה בעיצומה של המלחמה, ורבות מההצעות לפיתוח שנישלחו השנה, הושפעו ממאורעות השנה האחרונה. המחזות שנבחרו השנה עוסקים בתגובה לטראומה, בפחדים, ביסורי מצפון וגם בתקווה, ומעלים שאלות רלוונטיו

הדר גלרון על השפעת המלחמה על עבודתה כמחזאית בארץ ובעולם

שבעה מחזאים בראיון רב משתתפים על כתיבה של מחזות זמר בישראל

רב שיח בין 7 מחזאיות

עשר שנים להיווסדה של " הקרן לפיתוח מחזאות ישראלית " מבית "קבוצת עבודה", ונחמד להיזכר בנוסטלגיה בשתי כתבות שנכתבו עליה רגע בימיה הראשונים ב NRG וב Ynet . בכתבות האלה מתואר המצב לפני עשר שנים , שהנביט את הצורך בתוכנית פיתוח בלתי תלויה. בגלל שהתוכנית הייתה בלתי תלויה לקחו בה חלק כוועדה אמנותית או כדרמטורגים מלווים יוצרים מכל התיאטרונים: רועי חן, אבישי מילשטיין, משה נאור, לילך דקל אבנרי, רוני ניניו, שרה פון שוורצה, גלעד עברון, כפיר אזולאי, עירא אבנרי, מולי שולמן, רועי מליח רשף,

למה בעצם צריך "פיתוח מחזות"? מה הבעיה בזה, שמחזאי שיש לו רעיון טוב למחזה פשוט יכתוב אותו, וישלח אותו מוכן לתיאטרון, שאם ירצה, יפיק אותו? גור קורן (מחזאי, שחקן, ודרמטורג בתיאטרון הקאמרי): כרגע תיארת את החלום שלי. אני משער שמה שתיארת גם מתרחש (לפעמים), אבל בעיקרון אחרי שמחזה נשלח לתיאטרון, קיימות שלוש אפשרויות: 1. התיאטרון אומר "רוצה". 2. התיאטרון אומר "לא רוצה, תודה." 3. התיאטרון אומר "רוצה... אבל". כשמדברים על אפשרות מס' 3 לרוב צריך "פיתוח מחזות". רועי מליח רשף (מחזאי, דרמטור

לפני עשר שנים הקמנו את "הקרן לפיתוח מחזאות ישראלית" במסגרת עמותת "קבוצת עבודה", ובחג השבועות הקרוב נחגוג שוב שישה ביכורי מחזות מקוריים חדשים שפותחו במסגרת "נקודת פתיחה" . חשבתי לפרסם את ה"מורה נבוכים" הזה כי כמחזאי שלא יכול לפנות ל"נקודת פתיחה", אני עדיין מוצא את עצמי נבוך מול שלל האפשרויות, ואחרי שיצא לי להתנסות בכל מיני תהליכי פיתוח, בכל מיני כובעים, החלטתי לנסות לעשות לי ולכם קצת סדר, ולברר מה בעצם האפשרויות, ומה היתרונות והחסרונות שלהן. בואו והכירו את ששת המחזות המקורי