מחזאות להט"בית בישראל - הקיר החמישי - גיליון מס' 18

לפני 5 ימים

זמן קריאה 3 דקות

עודכן: לפני 4 ימים

הקיר החמישי - עלון המחזאות הישראלית 18#

01.10.2026

להצטרופות לתפוצה, ועיון בכל העלונים הקודמים

דווקא בשנים של מלחמה, תחת ממשלה ימנית ושמרנית, יש פריחה של יצירה וייצוג להט״ביים על הבמות בישראל. בגיליון הזה שיגאל זקס הציע לי לערוך, עצרנו לרגע לשאול על מה אנחנו בעצם מדברות כשאנחנו אומרות ״מחזאות להט״בית״: למה יש עדיין כל כך מעט יצירה לסבית? מה קורה כשלהיות הומו כבר לא חייב להיות הקונפליקט המרכזי במחזה? ולמה בכלל צריך תיאטרון להט״בי כשגם התיאטראות הגדולים כבר מספרים את הסיפורים שלנו? ויש כמובן גם את מה שלא נכנס לגיליון הזה - כמעט לא דיברנו על יצירה ביסקסואלית וטרנסית, למשל, שעדיין חסרה מאוד על הבמות שלנו.

הייצוג הלהט״בי הגובר על במות ישראל מסמן בעיניי שהתיאטרון לא שכח את התפקיד הפוליטי והחברתי שלו. והוא עושה את זה במציאות שבה השוויון של להט״בים בישראל עדיין חלקי ואינו מעוגן באופן מלא בחקיקה, ושבה אנחנו רואים גילויים הולכים וגוברים של שנאה ואלימות כלפי להט״בים, אפילו במרכז תל אביב.

יש הרבה מה לחגוג בייצוג הזה ובמבע האמנותי שהוא מאפשר, אבל אסור לנו להתבלבל: אמנות לא יכולה להחליף זכויות. ואם לא יחול שינוי במציאות הפוליטית והחברתית בישראל, ברור בעיניי שגם עתידה של הקהילה הלהט״בית כאן נמצא בסכנה.

קריאה מהנה

נמרוד דנישמן - עורך אורח, מחזאי, במאי, ומנהל שותף של תיאטרון המשולש

**יוסי וג'אגר מאת אבנר ברנהיימר בבימוי עידו רוזנברג - בקרוב בהבימה, צילום: עמית נעים**

המהפכה הגאה הצליחה!

אז למה בכל זאת צריך תיאטרון להט״בי עצמאי?

מחזמר על דראג ממלא את התיאטרון הלאומי, סיפורים להט״ביים נכנסו לרפרטואר, והקהל מצביע ברגליים. אז למה אנחנו עדיין צריכים תיאטרון משלנו? המחזאי נמרוד דנישמן (״הגדר״, ״לילה אחרון ברומא״) מנהל שותף של תיאטרון המשולש, על ההבדל בין לקבל מקום על הבמה לבין להחזיק במה משלך.

לקריאת המאמר

מתוך "האחד" - מחזמר מאת רום רזניק בתיאטרון המשולש. צילום: אליעד סודאי — **מתוך "האחד" - מחזמר מאת רום רזניק בתיאטרון המשולש**. צילום: אליעד סודאי

אמא'לה מה זה כל הלסביות האלה?

בשנים האחרונות הייצוג הלהט״בי בתרבות הולך וגדל, אבל הקול הנשי עדיין נשאר מאחור. למה עדיין יש כל כך מעט יצירה לסבית על הבמה? הבמאית יובל קורן (״פותחות״, ״תראי איזה יופי״, ״חמש לסביות אוכלות קיש״), מנהלת שותפה של תיאטרון המשולש, על המחסור בתוכן נשי להט״בי, על היחסים המורכבים של נשים עם תרבות ומרחבים לסביים, ועל מה שצריך לקרות כדי שזה ישתנה.

לקריאת המאמר

מתוך יותר מזה אנחנו לא מאת גל צ'פסקי בבימוי יובל קורן, נמרוד דנישמן ורום רזניק (תיאטרון המשולש), צילום: יוסי ירום — מתוך **יותר מזה אנחנו לא מאת גל צ'פסקי בבימוי יובל קורן, נמרוד דנישמן ורום רזניק** (תיאטרון המשולש), צילום: יוסי ירום

כולם בתיאטרון הממסדי הומופובים רצח

סתם, לא באמת. הם חמודים. אבל נשבע שיש לי נקודה.

למה כל כך הרבה ייצוגים להט״ביים בתיאטרון עדיין בנויים סביב יציאה מהארון, קבלה והומופוביה? אמיר זלוטר (״גבע לא יכול להתאהב״) רצה לכתוב מחזה שבו להיות הומו זה נון-אישיו. מחזה שבו להומואים יש לב שבור, טראומות, מלחמות ורילוקיישן - בקיצור, צרות אחרות. ואז הוא התחיל לחשוד שגם הרצון הזה הוא אישיו: האם הוא באמת מבקש לכתוב עולם שבו הומואים פשוט קיימים, או עולם שבו הומואים הם הומואים כל עוד לא מרגישים שהם הומואים?

לקריאת המאמר

מתוך גבע לא יכול להתאהב מאת אמיר זלוטר בתיאטרון המשולש, צילום: אורון קפלן — **מתוך גבע לא יכול להתאהב מאת אמיר זלוטר בתיאטרון המשולש,** צילום: אורון קפלן

קולות קוראים

קול קורא למחזור השלישי של תוכנית "מעבדת פיתוח" (2027)

"מעבדת פיתוח" היא תוכנית פיתוח מחזות של אנסמבל "קבוצת עבודה" בניהולו האמנותי של יגאל זקס. מטרת התוכנית היא הנעת תהליך כתיבה של מחזות מקוריים חדשים, מסינופסיס ועד להפקה מלאה.

התוכנית מיועדת למחזאים או תסריטאים מנוסים, המעוניינים לפתח רעיון מקורי למחזה שיופק במסגרת אנסמבל "קבוצת עבודה". משתתפי התוכנית שיבחרו על פי הצעותיהם, יקבלו מקדמת פיתוח בסך 8000 ₪ וליווי דרמטורגי בדרך לפיתוח מחזות חדשים, במטרה שחלקם יופק בהמשך התהליך במסגרת אנסמבל קבוצת עבודה.

הגשה עד סוף אוקטובר

למידע נוסף והגשה